ברוכים הבאים ללוסט הייבן. העיר אולי דמיונית, אבל החוויה שהיא מציעה אמיתית, קשוחה ובלתי נשכחת. גם בחלוף השנים מאז יציאתו, הרימייק המופתי של "מאפיה" הוא עדיין שיעור מאלף באיך מחזירים קלאסיקה לחיים.
זה היה בשנת 2002 כשהעולם פגש לראשונה את טומי אנג'לו, נהג מונית צעיר בעיר הבדיונית לוסט הייבן של שנות ה-30, שנקלע במקרה לחיק משפחת הפשע סאליירי. המשחק המקורי, "Mafia", הציע חוויה שונה בנוף משחקי העולם הפתוח של אותה תקופה. הוא זנח את ארגז החול הפרוע של סדרת GTA לטובת סיפור קולנועי, מהודק ודרמטי, שהעמיד במרכזו דמויות מורכבות ונרטיב ששאב השראה מסרטי המאפיה הגדולים של סקורסזה וקופולה.
כמעט שני עשורים לאחר מכן, בשנת 2020, סטודיו Hangar 13 לקח על עצמו משימה כמעט בלתי אפשרית: לבנות את המשחק הזה מחדש, מאפס. התוצאה היא "Mafia: Definitive Edition", והיא לא פחות ממדהימה. זהו לא רק שדרוג גרפי; זהו שחזור מלא שמכבד את המקור, אך מעז לשפר, להעמיק ולהתאים אותו לסטנדרטים של ימינו. אם תהיתם האם ההצעה הזו עדיין בתוקף והאם כדאי לצלול לעולם של לוסט הייבן כיום, התשובה הקצרה היא כן. התשובה הארוכה, המנומקת והמפורטת, נמצאת לפניכם.
סיפור על כבוד, בגידה ומחיר הכוח
ליבת החוויה של "מאפיה" הייתה ותמיד תהיה הסיפור. עלילתו של טומי אנג'לו היא טרגדיה ידועה מראש על עלייתו ונפילתו של איש פשוט בעולם הגדול עליו. מה שהופך את הרימייק למצוין כל כך הוא האופן שבו הוא מעמיק את הסיפור הזה. הדיאלוגים נכתבו מחדש והם חדים, אמינים ובוגרים יותר. דמויות משנה שבעבר היו שטוחות יחסית, כמו שרה, אהובתו של טומי, או חבריו פולי וסאם, מקבלות עומק חדש וזמן מסך משמעותי יותר שגורם לנו להבין את המניעים והקשרים ביניהם באופן טוב יותר.
המשחק נפתח בסצנה אייקונית שקובעת את הטון: טומי יושב בבית קפה עם הבלש נורמן, מוכן להלשין על הכל תמורת הגנה על משפחתו. מכאן, אנו חוזרים אחורה בזמן וחווים את סיפורו ממקור ראשון. כל משימה היא פרק בסיפור, החל מההיכרות המקרית עם אנשי המאפיה, דרך עבודות קטנות שהופכות למעשי רצח בדם קר, ועד להתמודדות עם היריבות המרה מול משפחת מורלו.
אחד השיפורים הבולטים הוא הבימוי של סצנות המעבר. הן נראות ומרגישות כמו סרט קולנוע משובח, עם לכידת תנועה והבעות פנים שמעבירות רגש באופן שלא התאפשר בטכנולוגיה של 2002. הקשר בין טומי לחבריו מרגיש אמיתי יותר, והדילמות המוסריות שלו מהדהדות בעוצמה רבה יותר. ניתוח סיפור העלילה של Mafia: Definitive Edition מגלה נרטיב שלא רק שרד את מבחן הזמן, אלא אף השתבח, והוא מהווה סיבה מספקת בפני עצמה לחוות את המשחק.
משחקיות בעולם (כמעט) פתוח: בין ליניאריות לחופש
חשוב להבהיר נקודה מהותית: "מאפיה" הוא לא משחק עולם פתוח בסגנון של משחקי עולם פתוח מודרניים. העיר לוסט הייבן היא תפאורה מרהיבה, אך היא משמשת בעיקר כרקע למשימות הליניאריות שמובילות את הסיפור קדימה. בין משימה למשימה, אין באמת מה לעשות בעיר פרט לנהיגה ממקום למקום. למרות שזה עשוי לאכזב שחקנים שמחפשים פעילויות צדדיות, הבחירה הזו משרתת את הקצב של הסיפור ומונעת ממנו להימרח.
המשחקיות עצמה חולקה לשני חלקים עיקריים: נהיגה וירי.
הנהיגה: בניגוד למשחק המקורי שהיה ידוע לשמצה בנהיגה המסורבלת והמאתגרת שלו, הרימייק מציע חוויה נגישה ומהנה בהרבה. המכוניות של שנות ה-30 עדיין מרגישות כבדות ובעלות אישיות, אך השליטה בהן אינטואיטיבית ומספקת. ניתן לבחור בין נהיגה רגילה לסימולציה, המציעה חוויה קרובה יותר למקור, כולל הקפדה יתרה של המשטרה על חוקי התנועה. הנסיעות ברחבי לוסט הייבן הן תענוג ויזואלי, עם רחובות שוקקי חיים, פרסומות תקופתיות ואווירה ייחודית שמשתנה בין שכונה לשכונה.
הירי: מערכת הקרב שופצה לחלוטין והותאמה לסטנדרטים של ימינו. היא מבוססת על מחסות (Cover System) ועובדת מצוין. כל קרב יריות מרגיש טקטי ומספק, והאויבים מציגים בינה מלאכותית סבירה. כלי הנשק, מטומי-גאן אייקוני ועד לשוטגאן "לופארה" קצוץ קנה, מרגישים עוצמתיים ובעלי הדף משכנע. המשחק אמנם לא מחדש דבר בתחום משחקי היריות בגוף שלישי, אך הוא מבצע את הנוסחה המוכרת באופן מהוקצע וחסר פגמים.
אחת המשימות הזכורות ביותר מהמקור, מרוץ המכוניות הידוע לשמצה, עברה גם היא התאמה. היא עדיין מאתגרת, במיוחד ברמות הקושי הגבוהות, אך היא הוגנת יותר ופחות מתסכלת. זוהי דוגמה מצוינת לאופן שבו המפתחים ידעו לשמר את רוח המקור תוך הסרת שכבות של תסכול מיותר.
השוואה למשחק המקורי: רימייק שהוא מחווה של אהבה
עבור אלו ששיחקו במשחק המקורי, "Mafia: Definitive Edition" מרגיש כמו חלום שמתגשם. השוואת Mafia: Definitive Edition למקורי חושפת עד כמה עבודה נעשתה כאן. כל סצנה, כל פיסת דיאלוג וכל רחוב בעיר נבנו מחדש עם תשומת לב פנומנלית לפרטים. העלילה המרכזית נשארה זהה, אך הורחבה עם סצנות חדשות שמספקות הקשר נוסף.
השינוי המשמעותי ביותר הוא, כמובן, במחלקה הגרפית. המשחק פשוט יפהפה. מודלי הדמויות מפורטים להפליא, התאורה מודרנית וריאליסטית, והאפקטים של מזג האוויר, כמו גשם שמרטיב את הכבישים ויוצר השתקפויות מרהיבות, תורמים לאווירה באופן משמעותי. העיר לוסט הייבן, שבעבר הרגישה מעט ריקה, שוקקת כעת חיים עם תנועה ערה יותר של מכוניות והולכי רגל.
גם הפסקול זכה לשדרוג. לצד שירים תקופתיים שבוקעים מהרדיו במכונית, המשחק מלווה בנעימות תזמורתיות חדשות שהוקלטו במיוחד ומעצימות את הדרמה בכל רגע נתון. נעימת הפתיחה האייקונית של המשחק המקורי הוקלטה מחדש בביצוע תזמורתי והיא עדיין מעבירה צמרמורת.
גרפיקה, סאונד וביצועים: לוסט הייבן מעולם לא נראתה טוב יותר
"Mafia: Definitive Edition" הוא ללא ספק משחק מרשים ויזואלית, במיוחד על משחקי מחשב חזקים. הגרסה למחשב מציעה מגוון רחב של הגדרות גרפיות המאפשרות להתאים את החוויה לחומרה שלכם. על הגדרות גבוהות, המשחק מציג טקסטורות חדות, תאורה מתקדמת ופרטים קטנים שהופכים את העולם לאמין.
גרסאות הקונסולה (פלייסטיישן 4 ואקס בוקס וואן) נראות גם הן טוב מאוד, אם כי ישנן פשרות מסוימות ברזולוציה ובקצב הפריימים. גם כיום, המשחק רץ באופן חלק ויציב על קונסולות הדור הקודם, ועל פלייסטיישן 5 ואקס בוקס Series X/S הוא נהנה מזמני טעינה מהירים יותר ויציבות משופרת.
עם זאת, חשוב לציין כי נצפו בעבר בעיות ביצועים ב-Mafia: Definitive Edition, בעיקר בגרסת המחשב סמוך להשקה, שכללו גמגומים וירידות פריימים. רוב הבעיות הללו תוקנו באמצעות עדכונים, אך כמו בכל משחק מחשב, החוויה עשויה להשתנות בין מערכות שונות.
מבחינת סאונד, העבודה שנעשתה כאן היא לא פחות ממופתית. הדיבוב החדש, כאמור, מצוין. אפקטי הקול של המנועים, היריות ורעשי הרקע של העיר תורמים רבות לאווירה. הנסיעה בעיר והאזנה לתחנות הרדיו המשדרות מוזיקת ג'אז וסווינג משנות ה-30, לצד דיווחי חדשות דרמטיים, היא חוויה סוחפת בפני עצמה.
כמה זמן לוקח לסיים את Mafia: Definitive Edition?
המשחק מתמקד בסיפור הראשי שלו, ואורכו בהתאם. כמה זמן לוקח לסיים את Mafia: Definitive Edition תלוי ברמת הקושי ובקצב המשחק שלכם, אך רוב השחקנים יסיימו את קמפיין העלילה בתוך כ-12 עד 15 שעות. לאחר סיום הסיפור, נפתח מצב "Free Ride" המאפשר לשחקנים לחקור את לוסט הייבן בחופשיות, למצוא פריטי אספנות ולבצע מספר משימות צדדיות קטנות, אך הוא אינו מציע תוכן משמעותי נוסף.
פסק הדין: האם כדאי לקנות Mafia: Definitive Edition ב-2025?
התשובה היא כן, ובגדול. "Mafia: Definitive Edition" הוא יותר מסתם רימייק; זוהי הדרך האולטימטיבית לחוות את אחד הסיפורים הטובים ביותר שנכתבו למשחק וידאו. הוא מהווה דוגמה ומופת לאיך יש לחדש קלאסיקה, עם כבוד למקור, אך ללא פחד לבצע שיפורים נחוצים.
המשחק מציע חבילה מהודקת ואיכותית: סיפור מאפיה בלתי נשכח שקם לתחייה עם בימוי ודיבוב מודרניים, משחקיות יריות ונהיגה מהנה ומלוטשת, ועולם תקופתי עוצר נשימה. הוא אולי לא מציע את החופש והתוכן האינסופי של משחקי עולם פתוח אחרים, אך הוא מפצה על כך עם נרטיב ממוקד, דמויות עמוקות וחוויה קולנועית שתישאר אתכם זמן רב לאחר שהקרדיטים יעלו.
בין אם אתם מעריצים ותיקים שרוצים לחיות מחדש את סיפורו של טומי אנג'לו באיכות מודרנית, ובין אם אתם שחקנים חדשים שמחפשים סיפור פשע משובח, "Mafia: Definitive Edition" הוא הצעה שפשוט אסור לכם לסרב לה.
